בן סוניה ודב. נולד בשנת תרל"ט (1879) בפיטרא-ניאמץ שברומניה. בביתו קיבל חינוך מסורתי וכללי. בשנת 1896 עלה לארץ-ישראל. אחד מנוסעי האניה גנב ממנו את תעודותיו והוא נאלץ להתגנב בחסות החשיכה לסירה ערבית שהובילה אותו מחוף יפו עד לחוף הירקון. משם הלך לראשון לציון, בה הסתדר כפועל חקלאי. מיהודה עבר לגליל והיה אחד הפועלים הראשונים בסג'רה. הוא נבחר להיות אחד מן האריסים שהיו מועמדים לעבור להתיישבות קבע ובשנת 1901 ארגן את פועלי החוה במשא ומתן לקראת ארגון פועלים חקלאיים במסגרת ארצית. שמואל היה ממייסדי הקומונה היהודית הראשונה. שעברה להתגורר באוהלים על אדמות טורען ועיבדו שם את האדמה. בשנת תרס"ג (1903) נשא לאשה את זהבה שניידמן, בת איכר מראשוני החלוצים בגליל.

בשנת 1914, בעקבות מחלת הקדחת עזב בפקודת הרופא את עבודתו החקלאית וירד למצרים, שם התגורר עד 1917 בקהיר. בקהיר מצא שדה פעולה נרחב בקהילה היהודית, בהסתדרות הציונית שהיה מזכירה בעיר וב"בני ברית" לשכת "מימון" (בלשכה הראשונה בארצות המזרח) שבחרה בו לנשיאה, והיה ממייסדי העתון הציוני הראשון בצרפתית. שפת הדיבור בביתו היתה על טהרת העברית. בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לירושלים, והיה חבר פעיל בלשכת "בני-ברית ירושלים" והמזכיר הראשון של הלשכה הגדולה וכן היה חבר ב"הגנה". בשנת תרפ"ט (1929), למחרת יום של פרעות, כשיהודים ולא יהודים פחדו לפתוח את עסקיהם, היה הוא הראשון שפתח את חנותו - מול גן העיר, ובאותו היום אף ביקר בכותל המערבי. בירושלים היה חבר בוועד המפקח של הגימנסיה העברית, ויו"ר ועד ההורים שלה. בשנת 1934 עבר לחיפה ועסק במסחר. ארגן מחדש את לשכת "בני-ברית הכרמל" ושימש כמזכירה. היה חבר בוועד ההורים של בית הספר הריאלי וחבר גרעין ועד ה"הגנה" בעיר. היה חבר כבוד של הועד העליון של לשכת "הבונים" הסקוטית באדינבורו. כל מיודעיו חיבבוהו וכיבדוהו.

בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ביום כ"ח בניסן תרצ"ט (17.4.1939), נפטר והובא לקבורה בחיפה. השאיר אחריו אשה ושלושה ילדים.

שמו הונצח ב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו".